"אל תהיה צודק, תהיה חכם"

השבוע בחרתי להשתמש במשפט קצר, אולם בעל משמעות אדירה: "אל תהיה צודק, תהיה חכם". אם  נשאל קבוצה גדולה של אנשים במה הייתם בוחרים, להיות צודקים יותר או חכמים יותר, לא מן הנמנע שהרוב או כולם יבחרו ברצון להיות חכמים יותר. טוב, זה נשמע טוב יותר, אולם בפועל אנחנו מתנהגים בצורה שונה ולא ממש חכמה אלא בצורה צודקת. כביכול קיים קונפליקט בין הדברים, שכן אם אני רוצה צדק מה טיפשי בזה. תמוה כביכול אולם לא נכון. החיים מלמדים אותנו להיות חכמים ולא צודקים. תארו לעצמכם כי קיבלתם הנחיה מסוימת מהמעסיק שלכם שלעניות דעתכם אינה צודקת כי הבקשה לא ממש מחברת אתכם להגדרה שבה אתם מועסקים, ואז נוצר קונפליקט: האם כדאי להתעמת עם המעסיק ולהיות צודק? מה פתאום לעשות משהו שהוא לא במסגרת הגדרת העיסוק שלו. או להיות חכם יותר ואולי להימנע מעימות עם המעסיק שיכול ליצור משבר ופיטורין? אז מה עדיף כאן, להיות צודק או להיות חכם? תחליטו אתם.

לפני כמה שנים פגשתי זוג שעבר משבר זוגי. האמינו לי, הם בעצמם לא ממש זכרו ממה זה בדיוק התחיל, שכן היה מדובר בסכסוך בין הבעל לאחד האחים של האישה. האישה הגנה על האח שלה למול בעלה ולא ויתרה לבעל וממש מיררה את חייו. למרות ניסיונות הבעל להתפייס עם הגיס הדבר לא צלח בידו. והאישה הגיע למצב של אולטימטום שבמידה שלא יהיה פיוס, יהיה משבר עמוק יותר שכן לטענתה האח שלה צודק בעמדתו והיא מצדיקה אותו. הפיוס לא צלח והמשבר העמיק עד שהביא אותם למצב של גירושין סופיים. האישה ניצחה בצדקתה כביכול, אולם בפועל הרסה את משפחתה וגרמה לנתק בינה לבן בעלה ולמשבר משפחתי גם עם הילדים. ואני שוב שואל אתכם האם האישה צודקת, הרי העובדות ברורות, בעלה פגע באחיה, בשר מבשרה, והיא עמדה בשלה או ברצונה להיות צודקת. וזה הותיר אותה גרושה ולבד זה כחמש שנים וגרם לה גם למשברים כלכליים. היא נשארה צודקת, אבל איפה החכמה? ואני שואל אתכם שוב, מה עדיף?

מה אתם הייתם מייעצים לאותה אישה, להיות צודקת או להיות חכמה?

בהפטרת השבוע מסופר כי  בתקופת המקרא בספר שופטים שבתקופת המדיינים סבלו העם סבל רב מהמדיינים שהיו מתעללים בהם, והם פונים לגדעון שבאמצעות קומץ של לוחמים טובח במדיינים. לקראת סיום המלחמה הוא פונה לשבט אפרים בבקשה לעזרה, ואכן הם מצטרפים ללחימה ומצליחים להרוג את המלכים והמנהיגים של המדיינים, את הדבר הזה גדעון לא הצליח לעשות. בסיום המלחמה חשב גדעון כי יקבלו אותו כגיבור שהציל את העם ובמקום זה הוא זוכה לביקורת קשה מאוד מצד שבט אפרים שטוען לפניו: למה יצאת לבד למלחמה, כדי לזכות בכל התהילה לבדך?

גדעון היה שופט חכם מאוד, ולכן הוא לא נתן לרגשות להשתלט עליו. אולם בכל זאת איך ייתכן הדבר שיבקרו אותו, הלוא הוא צודק בדבריו ובמעשיו, הרי הציל את עם ישראל מהתעללות של המדיינים. ולמרות זאת הוא פונה למנהיגי שבט אפרים ואומר להם: "טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר", כלומר מקטין את עצמו ואומר להם: אני וחיילי הרגנו אמנם רבים אבל פשוטים, אבל אתם הגדולים, אתם אלו שהרגתם את המנהיגים וזה הכי חשוב. נמלכה דעתם של מנהיגי שבט אפרים. למרות צדקתו של גדעון הוא נהג בחכמה ונאמר בכתובים: "ותשקוט הארץ 40 שנה". משפט אחד, מחשבה תחילה ובעיקר חכמה מנעו מלחמת אחים.

סיפור מקראי נוסף הממחיש מושג זה הוא סיפורו של יפתח הגלעדי. יפתח היה בנו של גלעד, מן המשפחות המכובדות שישבו בגלעד שבעבר הירדן המזרחי. בן שבט מנשה. אמו של יפתח הייתה אישה זונה, ועל כן אֶחיו גירשו אותו מבית אביו, כדי שלא יהיה שותף לירושת אביהם. יפתח ריכז מסביבו "אנשים ריקים", כלומר אנשים חסרי נחלה ורכוש, שהתלכדו בצפון עבר הירדן המזרחי, וחיו כגדוד שודדים. כשבני עמון יצאו למלחמה על אנשי גלעד, פנו זקני גלעד ליפתח וביקשו את עזרתו. כתמורה הם התחייבו להחזירו לתוכם ולקבל אותו כמנהיגם. יפתח היכה את בני עמון, וניצחונו מוסבר לא רק בזכות כוחו הצבאי, אלא גם בכוחה של רוח ה' אשר שרתה עליו.
המלחמה סיבכה את יפתח בעניינים אחדים: א. יפתח נכנס למחלוקת עם בני אפרים, שכעסו עליו על שלא שיתף אותם במלחמה נגד עמון. אולם כאן יפתח לא פעל כפי שגדעון פעל, והוא נכנס עמם לוויכוח על צדקתו. הוא היה צודק, זה נכון, אבל ממש לא חכם. בשל כך פרצה מלחמת אחים בין אנשי גלעד ובני שבט אפרים ,ובה נהרגו 42,000 איש. טיפשות קטנה, יוהרה, צדק ולא חכמה גרמו למותם של 42,000 איש מבני עמנו, יותר משנהרגו במלחמה על עמון. ואני שואל: נו, הוא צודק או לא? האמת צודק, אבל ממש לא חכם.
שטות נוספת נעשתה שבזמן צאתו למלחמה. יפתח נדר כי יעלה לעולה לה' את היוצא ראשון לקראתו מפתח ביתו. הוא אכן ניצח במלחמה, וחשב כי יראה את אחד מהבקר או מהצאן שהיו לו לרוב. אולם מי שיצאה לקראתו הייתה בתו היחידה, והוא פרץ בבכי תמרורים. בתו, ששמעה על נדרו, קיבלה עליה את הדין והקריבה את עצמה. הטרגדיה האמתית היא שבאותה תקופה היו רבנים גדולים שיכלו להתיר את הנדר. וכי באמת אפשר לנדור נדר שהוא דבר חמור מאוד (ועל זה בפעם אחרת) להקריב ילד, שלא נדע. מספרים הכתובים כי יפתח אמר: אני מלך ואני מצפה שפנחס (שנהג להתיר נדרים) יבוא אליי ויתיר את הנדר. שוב הוא פעל במידת הדין והצדק, וגם פנחס שהיה מוכן להתיר את הנדר נשאר במידת הדין, ואמר: "הרוצה את הרב יבוא אליו". שניהם נשארו בעמדתם צודקים, במידת הדין, ובשל כך הוקרבה בתו היחידה של יפתח ומתה.

ברור שכאן כולם יגידו: איזה טיפש היה יפתח, ולמה לא מחל על זכותו ולא נהג בחכמה? ועל כן הוא גם נענש שאיבריו פוזרו בזמן שמת והוא לא נקבר במקום אחד.

יש ערך קבלי אדיר ובעל משמעות: "כל המעביר על מידותיו ומוחל על זכותו, מעבירים לו כל פשעיו בשמים". זאת אפילו יום כיפורים, ברכות ואפילו יום המיתה אינם מתקנים – המעביר על מידותיו אפילו פעם אחת ומוחל על זכותו מעבירים לו כל פשעיו.

ישנן דוגמאות למכביר, אולם נראה כי הבנו את המוטיב המרכזי ואת המשל שבסיפורים.

בין להיות צודק להיות חכם אני מעדיף להיות חכם!

ומה אתם מעדיפים להיות?

שבת שלום

נחום תמיר-נומרולוג